לשון הרע

שמו של אדם הולך לפניו- “טוב שם טוב משמן טוב”. לכן, כל פגיעה בשמו של מאן דהוא, על-ידי פרסום לשון הרע נגדו, עשויה לגרום לנזק רב לו, לבני ביתו, למשרתו, לפרנסתו ועוד.

על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965, “לשון הרע” היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

פרסום, לענין לשון הרע, יכול שיהיה בעל פה ויכול שיהיה בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

רואים כפרסום לשון הרע, אם הפרסום היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע, או אם הפרסום היה בכתב והפרסום עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.

חוק איסור לשון הרע מעניק לנפגע, היה ויוכיח את קיומם של יסודות עוולת “לשון הרע” בעניינו, בין היתר סעד של פיצויים (לרבות האפשרות לקבלת פיצויים ללא הוכחת נזק).

ההגנות העומדות לזכותו של נתבע בגין עוולת לשון הרע

נטען נגדך שפרסמת פרסום לשון הרע? נתבעת בגין פרסום לשון הרע?

גם אם יקבע שיש בפרסום כזה או אחר משום לשון הרע, הרי שלפי חוק איסור לשון הרע לנתבע או לנאשם עומדת הזכות לטעון מספר טענות הגנה, אשר יכול ועומדות לזכותו (כל מקרה נבחו לגופו).

כך, יש לבחון האם אותו פרסום הינו “פרסום מותר”, וככל שכך הדבר, הרי שהוא לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. “פרסום מותר” מוגדר כדלהלן (סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע):

1. פרסום המוגן לפי סעיף 28 לחוק-יסוד: הכנסת, או פרסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי”א-1951;
2. פרסום בישיבת הממשלה;
3. פרסום על ידי הממשלה, או חבר ממשלה בתוקף תפקידו, או פרסום על פי הוראת הממשלה או הוראת חבר ממשלה בתוקף תפקידו;
4. פרסום על ידי מבקר המדינה בתוקף תפקידו או פרסום כאמור מטעמו;
5. פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין ועד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;
6. פרסום על ידי חבר ועדת חקירה, כמשמעותה בסעיף 22 לחוק-יסוד: הכנסת או בפקודת ועדות חקירה, שנעשה תוך כדי דיון בפני הועדה, או בדין וחשבון שלה, או פרסום על ידי אדם שענינו משמש נושא לחקירת הועדה, בא כוחו של אדם כזה או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;
7. דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור בפסקאות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21 לחוק איסור לשון הרע;
8. דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע בישיבה פומבית של ארגון בין-לאומי שמדינת ישראל חברה בו, של ועידה בין-לאומית שאליה שלחה ממשלת ישראל נציג, של בית דין בין-לאומי, או של מוסד ממוסדותיה הנבחרים של ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל;
9. פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור;
10. העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק או ממסמך אחר הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש;
11. פרסום נכון והוגן מלא, חלקי או תמציתי של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (3), (4), (7), (8), (9) או (10), ופרסום חוזר כאמור של מה שפורסם בישיבת הממשלה והממשלה התירה לפרסמו.

בנוסף לאותם “פרסומים מותרים” שהוצגו לעיל, לנתבע עומדות שתי טענות הגנה מרכזיות ומהותיות. האחת, הגנת אמת הפרסום המכונה גם “אמת דיברתי” (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע). השנייה, הגנת תום לב (סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע).

לגבי טענת הגנת אמת הפרסום,  חוק איסור לשון הרע קובע, כי במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. עוד נקבע כי  הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

לגבי טענת הגנת תום לב, חוק איסור לשון הרע קובע, כי במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

1. הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע;
2. היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
3. הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר;
4. הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;
5. הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע- (א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21 לחוק, או (ב) כאדם שענינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם כזה או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה כאמור בסעיף 13(6) לחוק, או על אופיו, עברו מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;
6. הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזאת – הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה;
7. הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;
8. הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על נפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תוכנה;
9. הפרסום היה דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה פומבית או על אסיפה או ישיבה של תאגיד שלציבור הייתה גישה אליה, והיה בפרסומו עניין ציבורי;
10. הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;
11. הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך אמצעי התקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי התקשורת;
12. הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.

בנוגע להגנת תום לב, קובע חוק איסור לשון הרע, כי נאשם או נתבע שהוכיח שעשה את הפרסום באחת מהנסיבות הנקובות לעיל ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן הנסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

כמו-כן, נקבע כי חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לא, אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

1. הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;
2. הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;
3. הוא נתכוון על-ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

דיני לשון הרע הינו תחום מומחיות מרכזי של משרדנו. אנו בעלי ניסיון עשיר ורב בכל הקשור לניהול הליכים משפטיים הנוגעים לדין זה בפני כלל הערכאות המשפטיות השונות.

למידע נוסף הנוגע לדיני לשון הרע, נשמח שתצרו קשר עם משרדנו ואנו נענה על כל שאלה ו/או בקשה שהיא מצדכם.