זכויות יוצרים

“זכות יוצרים” מוגדרת בחוק זכות יוצרים, תשס”ח-2007, כזכות הבלעדית לעשות ביצירה או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר (בהתאם לסוג היצירה) לרבות העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה.

זכות יוצרים תהא ביצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי.

חוק זכות יוצרים אינו מגדיר את המונחים “מקוריות” ו”קיבוע”.

ההלכה המשפטית בעניין דרישת המקוריות דוגלת במבחן עצמאות היצירה ולא החידוש שבה, כך שדרישת המקוריות תבוא על סיפוקה עת תוכח מידת המאמץ, הכישרון וההשקעה היצירתית של המחבר, גם אם היא מועטה, ובלבד שיש ליצירה אופי השונה מזה של החומרים מהם עוצבה.

באשר למידת ה”קיבוע” הנדרשת, בדברי ההסבר של הצעת החוק האמור נכתב כי “מוצע לעגן במפורש את דרישת הקיבוע המוחשי של היצירה כתנאי להגנה עליה, זאת כמקובל בשיטת המשפט האנגלו-סכסית”. קרי, דרישה מהותית לקיבוע היצירה כתנאי לקיום ההגנה.

תקופת חייה של זכות יוצרים הינה עד 70 שנים לאחר מות היוצר (כאשר מדובר בתקליט, תקופת חייה של זכות היוצרים הינה 50 שנים ממועד יצירת התקליט).

רישום זכויות יוצרים

בישראל לא קיים פנקס רישום זכויות יוצרים רשמי. על הטוען כי הוא בעל זכות היוצרים ביצירה מסוימת מוטל הנטל להוכיח הן את עצם קיומה של זכות היוצרים והן את היותו היוצר ו/או הבעלים של היצירה ו/או של זכויות היוצרים בה, כולן או חלקן.

דהיינו, לא די בטענה ו/או בהצהרה של מאן דהוא בדבר קיומה של זכות יוצרים ו/או היותו היוצר שלה ו/או בעליה, אלא עליו להוכיח זאת בפועל.

על מנת להוכיח דבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה, על הטוען להוכיח, כנזכר לעיל, כי מדובר ביצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי.

בכדי להוכיח היות מאן דהוא היוצר ו/או בעליה של היצירה ו/או של זכויות היוצרים בה, כולן או חלקן, הרי שדרישת הוכחה זו, בהיעדר פנקס רישום רשמי כאמור, הינה מהותית וחשובה ביותר.

סעיף 64 לחוק זכות יוצרים, תשס”ח-2007, שכותרתו “חזקות”, קובע, כדלהלן:

“החזקות המפורטות להלן יחולו בכל הליך משפטי, אזרחי או פלילי, שעניינו הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, אלא אם כן הוכח אחרת:

(1)  מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור;

(2)  לא מופיע על יצירה שמו של אדם כיוצר היצירה ויוצרה אינו ידוע בציבור, או שמופיע עליה שם בדוי של אדם שזהותו אינה ידועה בציבור, חזקה היא כי אדם ששמו מופיע על היצירה בדרך המקובלת כמפרסם היצירה, הוא בעל זכות היוצרים בה;

(3)  מופיע על יצירה קולנועית בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק היצירה, חזקה כי אותו אדם הוא מפיק היצירה;

(4)  מופיע על תקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, חזקה כי אותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור, והיא לא תחול בין צדדים הטוענים לזכות יוצרים בתקליט.”

חזקות אלו עשויות לסייע רק בחלק מן המקרים, ככל שהנסיבות הרלוונטיות ליצירה הספציפית באות בגדרי החזקות שצוינו לעיל.

בנוסף אל אותן החזקות, ישנן דרכים נוספות ושונות להתמודד עם דרישת ההוכחה בנוגע להיות מאן דהוא היוצר ו/או בעליה של היצירה ו/או של זכויות היוצרים בה, כולן או חלקן, זאת בין היתר באמצעות נקיטה במספר פעולות חשובות, משפטיות ואחרות, לשם עמידה בדרישת הוכחה זו.

למידע נוסף, אנא צרו קשר עם משרדנו.